<h1>תמים דעים להראב"ד סימן מ"ד</h1>
<h2>דף עא:</h2>
ישראל שאמר לחבירו הלויני מה שיש לי על משכון זה ואטול אני הרבית שעלה עד היום ומהיום ואילך תטול אתה אם מותר לישראל השני ליטול הרבית מיד ישראל הראשון או לא. תשובה אתה לא שאלת אלא בשביל שהראשון נוטלו מן הע"א ומביאו לשני ונראה כמי שזה נותן רבית לזה ולמה לא נסתפקת הואיל וישראל הראשון חייב לע"א באחריות המשכון הרי הוא כשלו נמצא שלוה הוא מן השני על משכונו שהרי הע"א לא שם משכונו אלא לראשון ושלא ברשותו שם אותו לשני ואם נגנב או אבד הרי הוא חייב באחריותו לע"א וע"א שאומר לישראל לוה לי מעות על משכון זה או שאומר לו הלויני על משכון זה ואמר לו אני אין לי מעות אבל אלוה אותם לך מאחר כיון שברשותו ממשכן הוא אותו לאחר אין לע"א אחריות עליו אלא מראה לו את המלוה והוא מסולק ממנו. אבל זה שלא שם אותו אלא לזה בעצמו אין לו אחריות אלא עליו והרי הוא כשלו. נמצא ישראל מלוה את חבירו ברבית. וירא שמים חושש לזה. אבל לנטילת מעות מיד הע"א ולהבאת' ליד הישראל חבירו אין לחוש במקום היתר.
